האם הרשתות החברתיות עושות אותנו מאושרים יותר?

או - איך שימוש ברשתות החברתיות משפיע על האושר שלנו?

הטלפון מהבהב, התראה נכנסת ובלי ששמנו לב, אנו מוצאים את עצמנו דקות ארוכות שקועים בגלילה בלתי פוסקת. זה לא קורה רק פעם אחת, זה קורה שוב ושוב במהלך היום, עד כדי כך הרבה פעמים שמחקרים מראים שמשתמש ממוצע בעולם נוכח ברשתות החברתיות בממוצע 144 דקות ביום. הנתון הזה אגב נכון לשנים 2012-2019, מפרוץ המגפה הנתונים מראים עלייה של 20% בשימוש ברשתות החברתיות. כן. בחודשים האחרונים הזמן הממוצע לגלישה ברשתות החברתיות עומד על כמעט שלוש שעות ביום.

שלוש שעות ביום, שבעה ימים בשבוע, זה אומר שאנחנו מבלים יותר משני ימי עבודה מלאים או אם תרצו, כמעט יממה בשבוע ברשתות החברתיות.

ההשפעה של הרשתות החברתיות על האושר שלנו

הרבה פעמים אנחנו כהורים מגבילים את זמן השימוש של הילדים שלנו במסכים (וברשתות החברתיות). ברור לנו שהשהייה המופרזת מול המסך יכולה להזיק לנו, בטח ובטח כשהתוכן שאנחנו צורכים ברשת הוא לא תוכן מעשיר ומיטבי, אבל האם אנחנו שואלים גם את עצמנו לגבי תרבות צריכת התוכן שלנו ברשתות החברתיות? מחקרים רבים עוסקים בשאלות כמו האם השימוש ברשתות החברתיות עושה אותנו מאושרים יותר או מתוסכלים יותר? האם הרשתות החברתיות הן "הפוגה ומנוחה" או הרגל בלתי נשלט? האם הן מקרבות אותנו לחברים ומשפחה או האם הן גורמות לנו דווקא לקנא בחייהם של חברינו שמוצגים ברשתות החברתיות? 

התשובות לשאלות האלו מורכבות ומסתבר שתלויות מאוד בדפוס ההתנהלות שלנו ברשתות החברתיות.


נוכחות מרובה ברשתות חברתיות "קנאת פייסבוק" ודיכאון

בתמונה הגדולה ובמקור, לרשתות החברתיות יש תפקיד חשוב בחיים שלנו - הן מאפשרות לנו לשמור על קשר בעולם הוירטואלי ומאפשרות לנו לשתף את היקרים לנו בחוויות היומיום שלנו, במחשבות ובתחושות שלנו. אך יחד עם זאת, מחקרים מראים קשר ישיר בין שיטוט ברשתות החברתיות לבין תחושות עוקבות של עצבות, בדידות, דכאון וקנאה. לגבי שימוש תכוף ולאורך זמן, המחקרים מראים פגיעה ממשית ב- Well-Being של האדם. 

אז למה?

כולנו מכירים את התחושה שהחיים של חברי הפייסבוק שלנו נפלאים. איך לא? הרי בכל רגע של אושר, טיול במקום יפה, ארוחה עם אהובים במסעדה מפנקת - אנחנו באופן מיידי מתעדים ומעלים לרשתות החברתיות. חברינו כמובן נחשפים לרגעי האושר שלנו, לאהבות גדולות אינסופיות, לחברויות משמעותיות, להצלחות בכל תחומי החיים ובטוחים שהחיים שלנו טובים בהרבה משלהם, הרי נדיר שנשתף בתכנים פחות זוהרים כמו מריבה עם בן הזוג, פיטורים מהעבודה או כשלון בפרויקט.

התנהגות זו טבעה מונח שנקרא "קנאת פייסבוק"* שנובעת מההשוואה שאנו עורכים בין החיים של חברינו כפי שאנחנו נחשפים אליהם לבין החיים שלנו.

איך נקטין את הסיכוי לחוות את התחושות האלו? נוכחות אקטיבית ברשתות

מחקרים מגלים שגולשים אשר הינם גולשים פאסיביים ברשתות החברתיות (כאלו אשר גוללים ונחשפים לתכנים של חבריהם אך לא משתפים תכנים אישיים) הינם בעלי סיכוי גבוה יותר לחוש דכאון ועצב לאחר גלישה ברשתות ביחס לגולשים אקטיביים הנוטים לשתף את תובנותיהם (הכוונה כתיבה עצמאית ולא שיתוף תכנים קיימים).**



המרדף אחר הלייק

כמה פעמים קרה לכם (עם יד על הלב) שפרסמתם פוסט וחיכיתם בציפייה לראות כמה מעורבות תקבלו?

במחקר שערכו חוקרים על בני נוער בגילאי 12-18 בלוס אנג'לס*** גילו  החוקרים שמוחם של מתבגרים אשר מקבלים מספר גדול של "לייקים" על התמונות שלהם מגיב בצורה דומה לזכייה בכסף או אכילת שוקולד. מחקרים נוספים רבים נוספים מראים את ההשפעה של המרדף אחרי הלייק על תחושת האושר שלנו, במקרים רבים כמות הלייקים שאנחנו מקבלים מכריעה כיצד אנחנו תופסים את עצמנו וקובעת את הערך העצמי שלנו ואת ערך הפרסומים שלנו בעיני עצמנו.


מה עלולה להיות משמעות התיעוד והשיתוף?

כשאדם מצלם, התפיסה שמנחילות הרשתות החברתיות היא שאם צילם ופרסם, החוויה מלאה יותר. אם אדם ירצה יום אחד לחזור לחוויית הנסיעה לחו"ל, טוב שיהיו תמונות, אבל בשיתוף בזמן אמת יש אלמנט של הזרה, ניתוק, בידוד עצמו מהחוויה הישירה, רק כדי להתרכז באופן התיעוד שלה, לא מתוך הנאה והתמזגות עם החוויה, לא מתוך הרחבה של ה"אני" הטבעי אל השותפים לחוויה, חברים ומשפחה. תחשבו על אנשים שמעלים תצלומים של אוכל לפייסבוק או לאינסטגרם, בין אם זה אוכל שבישלו הם או קנו במסעדה: הרי מי שצופה בזה לא יכול לטעום את זה, ולא היה שותף לחוויית ההכנה של זה. אז למה הם עושים את זה?

מאחר והרשתות החברתיות מנחילות בנו את הצורך הנואש באישור חברתי, שיפור הדימוי העצמי של האדם, הן בעיני עצמו, הן בעיני סובביו תלוי רבות במספר הלייקים שייקבל על פוסט מסוים.

הרשתות החברתיות הם ראי אכזרי של הבדידות והאומללות התוקפות חלקים גדולים של חברת ההמונים בתקופתנו.


איך נקטין את הסיכוי להיות מושפעים מכמות הלייקים על הדימוי עצמי שלנו? נגדיל את תחושת המשמעות והמטרה בחיים

במחקר מאוניברסיטת קורנל נחקר הקשר בין תחושת משמעות ומטרה בחיים ביחס להשפעת כמות הלייקים על האדם. במחקר זה ובמחקרים דומים גילו שככל שלאדם תחושת משמעות ומטרה בחיים, כך ההשפעה של כמות הלייקים על הדימוי העצמי שלו נמוכה יותר. במחקר ביקשו החוקרים מסטודנטים לתואר ראשון למלא שאלונים למדידת תחושת המשמעות והמטרה בחייהם. לאחר מכן ביקשו מהם לצלם תמונה "סלפי" ולהעלות אותה לפייסבוק מדומה בו הם קיבלו מספרי לייקים משתנים. במחקר גילו שהסטודנטים שהיו בעלי תחושת משמעות ומטרה בחיים, הושפעו במידה מועטה מאוד ממספר הלייקים ביחס לסטודנטים בעלי תחושת משמעות נמוכה.


דרכים יצירתיות להגביל את הכניסות הלא רצויות לרשתות החברתיות 

כבר אמרנו שבמרבית הפעמים בהן אנחנו נכנסים לרשתות החברתיות, בכלל לא היתה לנו כוונה לעשות את זה, זה קורה בכלל מבלי שנשים לב. אז איך אפשר להגביל את השימוש?

קודם כל, מודעות לפגיעה בעצמנו. ברגע שנבין שכאשר המינון גבוה מדי והתוכן פוגע בנו, רמת המוטיבציה שלנו לייצר שינוי תגדל, ואיתה יגיעו הפתרונות היצירתיים.

בסקנדינביה פיתחו אפליקציה יצירתית (HOLD****) שעוזרת לסטודנטים להתרכז בלימודים ולא בטלפון בזמן הרצאות ותרגולים. האפליקציה, מבוססת מיקום, מתגמלת את הסטודנטים כך שעל כל 20 דקות בהן הם נמנעים מלגעת בטלפון - הם מקבלים נקודה. את נקודות הם יכולים להמיר בחנויות ושירותים מקומיים (שייק פירות - 5 נקודות, כוס קפה 15 נקודות ועוד) בצורה הזו, חברות מקומיות מקבלות במה לפרסום לא אגרסיבי בקרב קהילת הסטודנטים, אשר מקבלים תמריצים להמנע מהתעסקות בטלפון במהלך יום הלימודים. לפי נתוני האפליקציה, סטודנט ממוצע בודק את הטלפון שלו 200 פעמים במהלך יום לימודים, השימוש באפקליציה הוכחה כמעלה את ממוצע הציונים ב 30%!

קיימים מחקרים לפיהם אם מניחים את הניידים רחוק ממקום העבודה, מעמדת המחשב, רמת המוסחות (הסחת הדעת) יורדת באופן חד. לאקט הפשוט של הכנסת הטלפון לתיק סגור או הוצאתו מטווח הראיה יש השפעה דרמטית על יכולת הריכוז, מיקוד הקשב ותפוקת העבודה.


אז זה הזמן לשאול את עצמנו, כמה פעמים בממוצע ביום אנחנו נכנסים לפייסבוק? כמה פעמים אנחנו עושים את זה במכוון, וכמה פעמים האצבע פשוט נמשכת לאפליקציה בלי ששמנו לב, האם השימוש ברשתות החברתיות מעלה או מוריד את רמת האושר שלי? איזה סוג של גולשים אנחנו, האם אנחנו נוטים יותר לשתף במחשבותינו או שמא אנחנו יותר קוראים פאסיביים, האם אנחנו מנצלים את הפלטפורמה לשמירה על קשר או אולי אנחנו דווקא נוטים להשוות בין חייהם של חבריי לחיי שלי כפי שהם מוצגים ברשתות...


אשמח לשמוע מה דעתכם, מוזמנים לשתף גם בקבוצה שלנו מחשבות יוצרות מציאות.

ענת

מקורות:

*https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S0747563214005767

**https://www.studyfinds.org/constant-comparison-passive-facebook-users-at-greater-risk-of-depression/

***https://www.psychologicalscience.org/publications/observer/obsonline/psychological-research-may-be-bending-thumbs-down-on-facebook-likes.html#:~:text=Psychological%20Research%20Is%20Turning%20Thumbs%20Down%20on%20Facebook%20'Likes

****https://www.standard.co.uk/tech/hold-app-smartphone-addiction-a3778746.html

33 views0 comments